רוצים לקבל טיפים,
המלצות ומידע שימושי 
על תנועה
ועל הגוף שלכם?

 

 הצטרפו לפלדנ-טיפ  

 

סיפורי מקרה

 

כולנו יכולים ללמוד מנסיונם של אחרים. בעמוד זה תמצאו סיפורי מקרה של מטופלים בהם טיפלתי במהלך השנים.

 

 

 טיפול בתינוק עם עיכוב התפתחותי בשל מחלה תורשתית:
 

 

 טיפול בנפגע תאונת דרכים על סף ניתוח גב - כאבי גב ומגבלות תנועה

 

 

 טיפול בעיכוב התפתחותי אצל ילדה בת שנה ושבעה חודשים:
  "אני כבר לא מאמינה שהיא אי פעם תלך"

 

 

 טיפול בכאבים ובקשיי הליכה בגיל מבוגר

 

 

 טיפול בכאבי גב תחתון אצל אמא לפעוט

 

 

 טיפול בכאבי גב תחתון לבת 28:
  "אמא שלחה אותי כדי שאהיה זקופה בחתונה שלי"

 

_____________________________

 

 

 טיפול בתינוק עם עיכוב התפתחותי בשל מחלה תורשתית

 

אסמס שהתקבל אצלי הבוקר אמר כך:
"אור נעמד היום לבד, לראשונה! התיישב בזהירות ונעמד שוב! אוהב לאכול לבד מבקבוק ואוכל רגיל. גם  מצייר...תודה על עזרתך!"

 

ובכן - אור הוא ילד בן שנה ו-5 חודשים, ילד שלישי במשפחתו (המקסימה) שנולד בתחילת שבוע 36 - מאוד היפוטוני וללא רפלקסים (מציצה/ יניקה, עיניים, ברכיים, מרפקים).

הוא אובחן כחולה במחלה גנטית בשם דיסאוטונומיה משפחתית. הוא סבל מריפלוקס ובשל החשש לשאיפת מזון לריאות בילה אור את 3 חודשים חייו הראשונים בעיקר בשיפוע. (כשהמזרון מורם בצד אחד)

 

מתוך הויקיפדיה..."מערכת העצבים בגוף האדם נחלקת לשני חלקים: האחת רצונית והיא הנשלטת על ידי הרצונות של האדם, השנייה היא מערכת העצבים הלא רצונית אשר מעצבבת את האיברים בגוף האדם שאין לנו שליטה עליהם כגון: שריר הלב, מערכת העיכול, כלי הדם, רפלקסים ועוד.
המחלה פוגעת במערכת העצבים הלא רצונית (האוטונומית) ומכאן שמה "דיס-אוטונומיה", כלומר, מערכת העצבים הלא רצונית לוקה בתפקודה. הפגיעה במערכת הלא רצונית מביאה בעקיפין לפגיעה במערכת התחושתית (הסנסורית) ובמערכת השרירית (המוטורית
)."...

 

אור היה בן שנה ושלושה חודשים כשנפגשנו לראשונה - (אור, אמא שלו ואני) והוא קיבל ממני 5  שיעורים (= טיפולים) בלבד.

במפגש הראשון התרשמתי כי אור הוא ילד אינטליגנטי בצורה בלתי רגילה, מכיר כבר את כל ה"כפתורים" של אמא,  בעל יכולת התבוננות ומסוגל ליצור קשר עין משובח.
השיעור עסק בעיקר ברגולציה של טונוס שריר - טפיחות ומגע עמוק. אמא של אור אמרה שהילד מתמכר. הוא פשוט קיבל את המגע באהבה. לימדתי את האם את הפעולות שביצעתי. הזמנתי אותה ללמד את כל הסובבים את אור את אותם הדברים. ושלחתי אותם לדרכם "לעשות שיעורי בית".

במפגש השני - היה כבר ברור יותר מה הדפוס הדומיננטי של אור (אקסטנציה = זקיפה) ובאיזה אופן הוא משתמש ברגליו ובידיו.


אחרכך - קיימנו אור ואני - "שיחות" קולניות ותקשורת תנועתית - כך שבכל שיעור אנחנו חוזרים על התנועות הקודמות ועוסקים בתנועות הבאות בתור על פי אבני הדרך.

במפגש הרביעי השתנה משהו. קולו של אור היה רם. אמו סיפרה שהוא מאוד התקדם באוכל ובשינה. הוא התנועע במהירות רבה ובזחילה אינטנסיבית בחדרי. הכפיפה היתה כבר ברורה יותר בגופו והוא שיכלל את יכולת ההישענות וההפרדה בין צד לצד. במצבים שבהם שכב על הגב - הביא את הרגליים אל הבטן פעמים רבות ואפילו "נשאר שם".

במפגש החמישי - "שיחקנו" אור ואני עם אלמנטים תנועתיים שונים - מגוון תנועות ופעולות, אור העביר מספר פעמים שרשרת חרוזים סביב לראשו אל צוארו, נשאר בעמידת שש ו"יצא ממנה" באופן מאורגן ולא בקריסה ובכלל - היתה לי הרגשה שהילד והמערכות שלו "למדו" את החסר.

 

טיפול שכזה לא נישכח...מה רבה היתה התרגשותי היום עם קבלת האסמס...

הרבה בריאות לאור ומשפחתו.!

 

חזרה לרשימת סיפורי המקרה

_____________________________

 


טיפול בנפגע תאונת דרכים על סף ניתוח גב  - כאבי גב ומגבלות תנועה

 

י. ד., בן כ-50, נפגע לפני כ-5 שנים בתאונת דרכים בחוליות המותניים שלו, דבר שהשפיע על יכולת התנועה שלו, על איכות חייו ועל יכולתו לעבוד. הוא נזקק למשככי כאבים חזקים ביותר, השתמש בחגורת גב ומיעט בתנועותיו, בשל הכאבים מהם הוא סבל בכל עת.


 
י.ד. בחר לעבור את כל הטיפולים המומלצים על ידי המערכת הרפואית הקונבנציונאלית, אך ללא הצלחה בהשגת שיפור. הטיפול היחיד שנותר לרופאים להמליץ לו עליו הוא ניתוח גב.

 

י.ד. הוא חבר של ידידתי, העובדת כמזכירה רפואית. היא נתקלה במקרה בחוות דעתו הטובה של מטופל שסובל קשות מכאבי גב והמליצה לו להגיע גם אלי לסדרת טיפולים.

 

במפגש הראשון שלנו, לאחר שיחת ההכרות וברור הפרטים הרלוונטיים, הוא סיפר לי שתהליך הקימה שלו הוא ארוך ביותר וכואב מאוד. הוא בקושי מצליח "להוציא את עצמו מהמיטה" ונדרשות לו אחר כך כמעט שעתיים להסדיר את הנשימה ולהקטין את תחושת הכאב.
הצעתי לו להעלות על מיטת הטיפולים הנמוכה והרחבה ושאלתי אותו באיזו תנוחה יבחר לשכב. משבחר תנוחה – הנחתי את כל הכריות שנדרשו על מנת לאפשר לו לשכב בנוחות על גבי המיטה והצעתי מספר אפשרויות השענות לרגליים שלו כשהשיפור הגדול ביותר אליו הוא שם לב היה בנשימה.

 

בשיעורים הבאים עסקנו באפשרות וביכולת שלו להניח את כפות הרגליים על הרצפה (בישיבה), בחנו את גובה המושב הנדרש עבורו ולמדנו שהוא נזקק לכסא בעל משטח ישיבה גבוה יותר מזה הנמצא דרך קבע בחדר הטיפולים שלי. מרגע שהתאמנו עבורו את גובה המושב יכול היה להניח רגליים במנוחה על גבי הרצפה ולהתחיל לנשום ואף לחוש כי עוצמת הכאבים פחתה באופן משמעותי.

 

וכך, משיעור לשיעור, ממפגש ומפגש חלו שינויים בעוצמות הכאב וביכולתו להסתמך על השלד שלו, על כפות הרגליים, על האגן ועל שאר חלקי השלד.
הדיווח האחרון שקיבלתי ממנו, דרך חברתי, הוא שהוא
כמעט ולא משתמש במשככי כאבים לשעות היום וממעט להשתמש בחגורת הגב.
כמובן שניתוח הגב ה'בלתי נמנע' עליו המליצו הרופאים - לא נדרש מעולם.


 

חזרה לרשימת סיפורי המקרה

_____________________________

 


 


טיפול בעיכוב התפתחותי אצל ילדה בת שנה ושבעה חודשים:
"אני כבר לא מאמינה שהיא אי פעם תלך"

 

את י. הקטנה הביאו אליי הוריה כשהייתה בת שנה ושבעה חודשים. ילדה מקסימה, אינטליגנטית בצורה בלתי רגילה שזחלה באופן חלקי, עוד לא עמדה וטרם התחילה בתהליך ההליכה.
הילדה הייתה במעקב התפתחות והמטפלת הבטיחה להורים שעד תאריך מסוים הילדה תשיג את כל החסר ותתקדם הלאה וזה לא קרה. כמו כן ההורים היו מודאגים כי כבר רשמו אותה לפעוטון וחששו לשלומה בין ילדים שכבר הולכים ורצים.

 

במפגש הראשון שמתי לב כי היא זוחלת באופן קונטרה-לטרלי תקין (שימוש לסירוגין באברים מקבילים) אך עדיין לא ויתרה על הרגלי תנועה אקסטנציוניים (הזדקפויות) וממעטת להשתמש בכפות הרגליים שלה בזחילה ובמשחקי דחיפה.
עבדתי איתה, והדגמתי להוריה מה עושים תוך כדי משחק ושירה: מגע פרופריאוספטיבי עמוק, טפיחות לאורך הגוף באברים שונים להעלאת מודעות השלד ומשחקי אצבעות רגליים.


בשיעור השני יכולנו לראות שיפור ניכר בשימוש בהנחת כפות הרגליים על הרצפה ותהליך של חיפוש המגע של כף הרגל בתנועה.
בפעם השלישית הבחנתי כי היא זוחלת בהנאה מרובה לפרקי זמן ארוכים יותר, כי היא משתמשת באצבעות הרגליים לדחיפה חזקה ואף נהנית מזמני מנוחה בישיבה על העקבים – דבר שמלמד על שינוי בתנועות ההזדקפות ויכולת תנועתית גם בתנועות כפיפה.


כך עברו עוד מספר פגישות, כשבכל פגישה היא מקבלת ממני טיפול ומגע שקשור למצב הקיים עם כיוון והכוונה להמשך ההתפתחות התנועתית, היא התחילה להיעמד, להעביר משקל מרגל לרגל בעמידה, לעמוד ליד קיר ולהתכופף ולהזדקף תוך כדי משחק עם מדבקות, חוויתי תחושת התמלאות השרירים בירכיים ובשוקיים ביחד לפגישות הראשונות.


בשיחה עם ההורים באחד המפגשים הובעו 2 דעות: דעה אחת שהילדה לא הולכת עדיין וזו נסיגה והדעה השנייה הייתה שהיא נמצאת על ציר התקדמות יפה מאוד.
המלצתי אז לתת לילדה לשבת על בימבה נמוכה (כפי שנעשה אצלי בשיעור) ולתת לה לדחוף על מנת לנוע קדימה וגם לאחור. עוד המלצתי, להשאיר את הילדה לפרקי זמן ארוכים על הרצפה, על דשא ועל חול, לחוות משטחי מגע שונים.
בשיעור השמיני חלה התקדמות ענקית בכמות ובקצב ההעמדות של הילדה מישיבה ומעברים במרחב החדר במהירויות גדולות ובאופנים שונים.

 

לשיעור העשירי הגיעה המשפחה כשהילדה צועדת לבד, הליכה שהתבססה כבר במשך 5 ימים ועוד סיפרו לי ההורים כי היא מתחילה ללכת לפעוטון בעוד מספר ימים.

י. המתוקה ואני נפרדנו בחיבוקים.


 

חזרה לרשימת סיפורי המקרה

 

_____________________________

 

טיפול בקשיי הליכה וכאבים בגיל מבוגר

 

מ. ג., פנסיונרית בתחילת שנות ה-70 לחייה, בעלת משפחה, אישה מלאת שמחת חיים ועשייה הגיעה לטיפול;  סובלת מכאבים ומקשיי הליכה ניכרים, מזיעה, מתנשפת ומתוחה. 
הטענה העיקרית שלה הייתה על חוסר יכולת לצעוד עקב התגברות הכאבים לעומת ישיבה ממושכת ליד המחשב שאינה מקשה עליה.

 

בחלק מהמפגשים עסקנו בנשימה; היכולת לנשום בקלות.
עסקנו בשילוב השימוש בשרירי הסרעפת ושרירי רצפת האגן. אפשרנו "להעביר כדור אויר דמיוני בין הבטן לחזה".
כבר מן הטיפול הראשון חשה מ. שינוי ברמת הכאב.

 

שיעורים אחרים היו בישיבה. שם ביררנו את מיקום הרגליים ביחס למושב הכסא. היכן עליה לשבת על מנת שקימה תהייה עבודה קלה. כמה "אחריות על נשיאת משקל השלד" היא מאפשרת לרגליה לקחת לעומת עומס המשקל על הגב?
איך היא מסוגלת להעביר משקל בישיבה מרגל לרגל דרך תנועתיות האגן ומה זה עושה עבורה?

 

במהלך הטיפולים פחתו הכאבים שלה באופן ניכר. כמו כן, היא חזרה לצעוד למרחקים כפי שאהבה לעשות. יותר מזה, היא ציינה את תחושת הנינוחות והשקט הנפשי, שהיוו ערך מוסף לטיפולים.
ובביקורת הרפואית בסיום המשפט הראשון שלה היה: "נולדתי מחדש"!


 

חזרה לרשימת סיפורי המקרה

_____________________________


טיפול בכאבי גב תחתון אצל אימא לפעוט

 

נ. היא מטופלת חדשה אצלי ואני אוהבת אותה מאוד.
בשונה ממרבית מטופלי, היא צעירה, בשנות ה-30 לחייה, אם לפעוט שחיה בזוגיות מוצלחת. היא חייכנית, בעלת חוש הומור, חדורה באמונה רבה ואופטימיות.  אנחנו עובדות יחד כבר חודשיים בקירוב.
לנ . יש שיתוק מוחין (CP) שמשפיע באופן קל על האיברים בצד אחד של גופה.
היא גדלה במושב כילדה רגילה בקבוצת הילדים ועשתה הכול כמו כולם. יחד עם זאת, בשל מצבה היא טופלה בטכניקות שונות: שחיה, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ועוד.
נ. הגיעה לקליניקה שלי בעקבות תלונה על כאבים בכתף וכאבי גב תחתון שמקרינים לרגל (הפגועה) כתוצאה ממעידה על הליכון בחדר כושר. פרט לכאבים, המעידה לתחושתה הגבירה את הצליעה שלה.

 

לאחר שיחת ההכרות שקיימנו בפגישה הראשונה  ביקשתי ממנה לשכב על צד שיהיה לה נוח. בשיעור עסקנו בתנוחת השכיבה וכיצד היא מתורגמת לישיבה. נ. עדכנה אותי בסיום המפגש שהיא חשה שעומדת טוב יותר ומרגישה בהבדל בטונוס השרירי בין תחילת השיעור לסיומו.
בשיעור אחר בדקנו את הקשר התנועתי לרפלקס אל האיברים בצד הפגוע.
בפעם אחרת בדקנו את תנוחת הישיבה ומיקום הרגליים ביחס לכתפיים – "בדיקה" שהביאה לירידה בעצמת הכאב.


בשיעור אחר עסקנו בזחילה ושוחחנו על תנועתיות האגן.
כשהתחיל השיעור הרביעי דווחה לי נ. כי הכאבים בגב פחתו והיא מתעוררת רק פעם אחת בלילה.


בשיעורים הבאים עסקנו בישיבה וברוטציה וההקשרים להליכה. שיעורים אילו הביאו לתגובה של: "אני הולכת טוב", "צעדתי עד לקצה הבניין כמו לפני הפגיעה".
בשיעורים  אחרים עסקנו במעבר מישיבה לשכיבה דרך הצד "הלא הרגלי" = הצד הפגוע. החוויה שלה הייתה אדירה. מעבר לשכיבה דווקא דרך הצד הפגוע הביאה לתחושה של גמישות גדולה שלא חוותה קודם.


בכל שיעור אנחנו עוסקות בשאלות תנועתיות שונות, בהקשרים שונים ורחבים יותר של אברים קרובים ואברים חוקים ובכל שיעור נולדת "תובנה חדשה".
לאחרונה דיווחה לי נ. שהיא "הולכת טוב בקצב רגיל כמו קודם", שבסה"כ בכ-90% היא חזרה לעצמה ומבחינה בזה בהליכה, בשינוי בצליעה, הקלה גדולה על הכאבים, נהנית משנת לילה מלאה ועוד.

 

וכך אני מלווה את התהליך שלה ונהנית לא פחות ממנה מהישגיה, המאפשרים לה לנהל חיים רגילים ללא כאבים.


 

חזרה לרשימת סיפורי המקרה

 

_____________________________

טיפול בכאבי גב תחתון לבת 28:
"אמא שלחה אותי כדי שאהיה זקופה בחתונה שלי"

 

ע.צ. נכנסה לקליניקה שלי בצעדים קלילים.
אישה צעירה בת 28. גבוהה מאוד. כפופה מעט. חכמה. לומדת לתואר שלישי. עובדת ב-2 משרות.
בעברה עסקה בספורט ימי תחרותי. עומדת לקראת נישואין ואפילו מתכננת להיכנס להריון בעתיד הקרוב. סובלת מכאבי גב תחתון.



כבר במהלך הפגישה הראשונה ביקשתי ממנה שתתחיל להבחין מתי היא סוגרת את לסתותיה בחוזקה ואיך היא נושמת.
ע. התחילה לצחוק.
מדוע את צוחקת? שאלתי אותה.
והיא עונה בצחוק מתגלגל: "וואלה, בשנייה שהרפיתי את הלסתות הגיעה נשימה גדולה. מאגניב"

 

לאורך כל המפגשים שלנו שמעתי פעמים רבות את צירוף המילים: וואלה מאגניב.
בכל פעם בדקנו יכולת תנועתית של האגן ואפשרנו לו כיווני תנועה שונים.
לאחר תקופה מסוימת ע.צ. שכבר נישאה, עברה לרגל לימודיה לעיר אחרת ללא כאבים וזקופה יותר.

 

מאגניב.

 

> חזרה לרשימת סיפורי המקרה

_____________________________


 

© 2009 אילה טייכמן | פלדנקרייז... ושקט בגוף | טיפולים אישיים ושיעורים קבוצתיים בשיטת פלדנקרייז | 054-6789888  |  צרו קשר

 

עמוד הבית | אילה טייכמן | פלדנקרייז - האיש והשיטה | טיפולים אישיים בפלדנקרייז |  שיעורים קבוצתיי בפלדנקרייז | המלצות על שיטת פלדנקרייז | שאלות ותשובות על שיטת פלדנקרייז

עיצוב: נמוש  | כתיבה שיווקית: פולינה שטרן-שלמה